הערכת אומנות – כיצד קובעים מחיר ליצירת אמנות? (חלק א')

תהליך הערכת שוויו, מחירו, של פריט אומנות, היא מיומנות מקצועית, מורכבת ומעניינת המבוצעת במספר שלבים. אם ננסה לפשט את התהליך המקצועי, ניתן לדבר על שלושה שלבים עיקריים על בסיסם קובעים את שווי הערכת אומנות של אותו הפריט. בכדי להמחיש ולהסביר את השלבים בתהליך, בצורה פשוטה וברורה להבנה, נשתמש בציורים כדוגמה. את אותו התהליך מיישמים, בכל הערכת אומנות של פריטי אומנות שונים בהתאמות הרלוונטיות. לדוגמה, על פסלים מיישמים כללי אימות מקוריות מעט שונים, ולכן שלב האימות נעשה בהתאם לסוג הפריט ואופיו. לאחר קריאת המאמר כולו, לא תוכלו לטעון שאתם מומחים בהערכת אומנות, אבל, בהחלט יהיה לכם ידע והבנה בסיסיים להבין כיצד נעשים הדברים על-ידי בעלי מקצוע שזאת מומחיותם.

בשלב הראשוני, יבדוק מעריך היצירה מה הם החומרים המקוריים ומה הן הטכניקות שבהם השתמש האמן להכנת היצירה. לזיהוי הראשוני הזה חשיבות רבה בתהליך הערכת אומנות. כל המעורבים בתחום, מכירים בכך שערכו של ציור שמן על בד, שונה משמעותית, מערכו של ציור שמן על נייר, לכן, נתקלים לעיתים בכל מיני ניסיונות ל"העלות" את שווי היצירה באמצעות הדבקות ובהצמדות של ציורים בצבעי שמן שבמקור הם על נייר, המוצמדים לבד וממוסגרים כמו ציור שמן על בד. בדיקה ראשונית של מעריך מנוסה של מצע הציור ושולי הבד, לא תתקשה לזהות ציור שכזה.

דוגמאות נוספות לסוגי הניסיונות השונים להעלות את שווי היצירה, לצורך מכירה באמצעים פסולים, תהיה לדוגמה, הוספת צבעי שמן לציורי גואש, או לאקוורלים. מריחת לכה מבריקה (ורניש) על הציור הסופי, או, הצמדת הציור לבד והצגתו כיקר עשרות מונים משוויו האמיתי. לא חסרות דוגמאות, ולא נרחיב מעבר לנאמר כי קצרה היריעה. עם זאת, נדגיש, שזהו תפקידו העיקרי של המעריך, לזהות תופעות מעין אלה ולקבוע את מקוריותו של הפריט והערכת המחיר בהתאם.

על המעריך לזהות אם הציור הנבדק צויר בצבעי שמן, או בצבעי אקריליק. אצל אמנים רבים קיים פער מחירים ניכר בין שני סוגי הצבעים שביצירות שלהם.

במסגרת תהליך הערכת אומנות יהיה על המעריך לזהות אם הציור הנבדק נקרע בעבר. לא משימה קלה היא לזהות ציור שנקרע ותוקן. משחזר אומנות (רסטורטור), מקצועי ומיומן יכול להסוות היטב קרע בציור בצד החזיתי שלו. רסטורטור אמן יכול גם להסתיר כמעט לחלוטין את הקרע גם בצד האחורי של הציור. גם כאן ישנן טכניקות רבות של תפירה עדינה ושל צביעה להסתרת הקרע. גם זו משימה מאתגרת למעריך מיומן, שיוכל לגלות זאת, על ידי בחינה מדוקדקת של הציור, גם ללא פירוק מסגרת הציור.

אם עברנו את השלב הראשון בהצלחה, אז אנחנו כבר בשלב השני. בשלב השני, ינסה המעריך לוודא את זהות את הצייר. תהליך זיהוי הצייר נעשה באמצעות זיהוי החתימה על התמונה, וזיהוי הסגנונות והטכניקות המוכרות כאופייניות לצייר. לא פעם קורה שחתימתו של אמן משתנה לאורך השנים, תופעה נורמלית אצל כל אדם, משמעותית אצל אומן מפורסם. לעיתים השינויים הם זניחים (מעט מאוד אנשים יודעים לחתום שוב ושוב ללא הבדלים בין החתימות), אצל אחרים, השינויים בחתימה משמעותיים לאורך השנים. אמנים ישראלים, שינו את שמם לקראת עלייתם ארצה, או אחריה, לדוגמה, שמואל עובדיהו היה בעברו אובדובסקי, ומנחם שמי חתם בתקופות מוקדמות כשמידט, או שמיט. מעריך מקצועי ומיומן חייב לדעת זאת, ולהקביל את תקופת החתימה עם סגנון הציור באותה התקופה בחייו של האמן.

לאורך כל מהלך חייהם ציירים משנים פעמים רבות גם את סגנון הציור, חומרי הציור, וכמובן, נושאי הציור, לדוגמה, "התקופה הכחולה", או, "התקופה הוורודה" אצל פיקאסו. תקופות וזרמים באמנות באים והולכים, השפעתם על סגנונם של האמנים משמעותית וניתנת לזיהוי. עם זאת, לא לכל היצירות מהתקופות השונות בחייו של הצייר יש ערך זהה. הערכת אומנות מקצועית לוקחת בחשבון את מרכיב הסגנון והתקופה, ויתכנו הבדלים משמעותיים בין ציורים מוקדמים ותקופות מאוחרות ושינויי הערך לא מושפעים בהכרח מהסדר הכרונולוגי, אלא, מהערך האומנותי הנתפס של היצירה.